מהבש נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן:"החוק"). התובעת, ילידת 1955, נפגעה ביום 3.2.07 בתאונת דרכים, עת נהגה ברכב המבוטח על ידי הנתבעת בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970. אין מחלוקת לעניין חבות הנתבעת לפצות התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה. המחלוקת היא בשאלת הנזק ובשאלה זו נשמעו ראיות.

יצוין כי התובעת הגישה סיכומיה בתאריך 28.3.12. על הנתבעת היה להגיש סיכומיה בתוך 30 ימים מקבלת סיכומי התובעת. הסיכומים לא הוגשו במועד. בית המשפט העביר לנתבעת מספר תזכורות. לבקשתה, ניתנו לה מספר ארכות להגשת הסיכומים. בהתאם לארכה האחרונה היה על הנתבעת להגיש סיכומיה עד לתאריך 17.6.12. למרות זאת, לא הוגשו הסיכומים במועד והם לא הוגשו עד היום. בהחלטה מיום 1.7.12 נקבע כי פסק הדין יינתן בהתאם למצוי בתיק. פסק הדין ניתן, אם כן, בהעדר סיכומי הנתבעת ובשים לב לטענות הנתבעת כפי שהופיעו בתחשיב הנזק מטעמה ובישיבות קדם המשפט.

לצורך הערכת נכותה הרפואית של התובעת בתאונה מונה ד"ר גרינטל כמומחה רפואי בתחום האורטופדי. התובעת התלוננה בפני המומחה על כאבים בשורש כף יד שמאל, קושי בהרמת חפצים ביד שמאל, כאבי עורף קבועים וקושי לישון על צד ימין, כיון שאז מופיעה הרגשת תרדמת משמאל. ד"ר גרינטל ציין במסגרת חוות דעתו מיום 16.5.10 כי בבדיקת התובעת נמצאה הגבלה בחלק מתנועות עמוד השדרה הצווארי וכי תנועות שורש כף היד הן סימטריות, למעט קצה היישור וסטיה רדיאלית משמאל. הוא ציין כי הבירור שבוצע לאחר התאונה הדגים תוצאות חבלה ומיפוי עצם הראה קליטה ממוקדת בשורש כף היד בעיקר בלונייט. MRI הדגים בצקת ממוקדת ובאותו אזור ניתן לראות כיום ממצא ציסטי היכול לכוון לשבר ישן. ד"ר גרינטל קבע כי התובעת סובלת מ – 6% נכות בגין הגבלת חלק מתנועות עמוד השדרה הצווארי, על פי סעיף 37(5)א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), כאשר מתוכם 5% נגרמו בתאונה, ובנוסף, מ – 5% נכות בגין כאבים ושארית הגבלה בתנועת שורש כף יד שמאל, על פי סעיף 35(1) ב' לתקנות הביטוח הלאומי, כולה מהתאונה.

ד"ר גרינטל נחקר על חוות דעתו, לבקשת הנתבעת. הוא נשאל לגבי הגבלת התנועות שמצא אצל התובעת והשיב כי קיימת הגבלה קלה ביישור (40 מעלות במקום 45- 50) וכן בסטיה הרדיאלית, כאשר אין סימטריה בין ההטיה ימינה ושמאלה (35 מעלות במקום 45 מעלות). הוא ציין: "ברור לנו שיש הגבלה במישור התנועה...פה יש שני מישורי תנועה פגומים. אנחנו לא ממש יודעים, לפחות לגבי הטיה, מה הטיה הנורמלית אצלה. אנו יודעים שצד אחד פחות מהשני, אז ודאי שיש פגיעה בצד, אבל אנחנו לא יודעים מה הנורמה שלה. יש אנשים שההטיות אצלם הם כמעט 90 מעלות, ולכן מתוך מידת זהירות זו – יש הרבה רופאים שקובעים שמישור התנועה פגוע...כל המערכת של חווה"ד בנויה על האנמנזה, כולל הבדיקה עליה את מדברת, ויש דברים נוספים שדילגת עליהם, ובן בדיקות הדמיה. המצה הרפואי לא נגדר בצורה מלאה רק מהתנועות...אני משתדל לתת את התמונה הכללית המשולבת לכל הדברים שיש. כולל הבדיקה הפיסיקלית ועיון במסמכים ובמהלך הרפואי. זה לא סיטואציה מנותקת מהמציאות. יש תקופות ארוכות של כאבי צוואר, עם ממצאי בדיקה נוספים, וזו מסקנתי ואני עומד מאחריה". הוא נשאל אם אין מקום להפחית אחוזי נכות נוספים בגין מצבה הקודם של התובעת לעניין עמוד השדרה הצווארי והשיב כי מדובר בממצא בודד, שבע שנים לפני התאונה. גם כשהוצג לו מסמך נוסף, משנת 1993, ציין כי מדובר ברישום בודד ובעבר מרוחק: "על הצד המחמיר הורדתי אחוז". באשר ליד שמאל ציין, כי גם אם התלונה הראשונה על כאבים בשורש כף יד שמאל מצויה 11 ימים לאחר התאונה, הרי ש"אנשים שנפגעים בתאונות חשים הרבה דברים, יש שנעלמים ויש שמתבלטים".

התובעת בסיכומיה מבקשת לאמץ קביעות המומחה לעניין הנכות הרפואית. בתחשיב הנזק מטעמה טענה הנתבעת כי טווחי התנועה שנמדדו על ידי המומחה בבדיקת התובעת אינם מהווים הגבלה. נטען כי כל הטווחים נמצאו תקינים, למעט הטווח של תנועת ההטיה לימין, אשר מוגבל באופן זניח. לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובטענות הצדדים איני סבורה כי מדובר במקרה חריג בו יש לדחות את חוות דעתו של מומחה בית המשפט. המומחה הסביר ונימק את קביעותיו, הן במסגרת חוות הדעת והן במסגרת חקירתו, וקביעותיו מקובלות עלי במלואן. המומחה הסביר כי מצא הגבלת תנועות חלקית המהווה נכות, הסביר מדוע ייחס לתאונה את מרבית הנכות בעמוד השדרה הצווארי והסביר מדוע הוא סבור כי התאונה גרמה לנכות בשורש כף היד. מדובר בקביעות שבמומחיות, אשר נומקו והוסברו על ידי המומחה. נכותה הרפואית של התובעת עומדת, אם כן, על 9.75% נכות בתחום האורטופדי, כמפורט בחוות הדעת.

נפנה להעריך נזקיה של התובעת עקב התאונה, ותחילה, הפגיעה התפקודית והפסדי ההשתכרות. התובעת היא שרטטת במקצועה ועובדת במשרד מהנדסים משנת 1995. בחקירתה ציינה כי שעות עבודתה הן בין השעות 06:30 ועד 13:30, חמישה ימים בשבוע. עובר לתאונה נהגה לעשות שעות נוספות: "לפעמים נשארת עד 20:00 כשהיה צריך. היום אני לא יכולה להרשות לעצמי כי אני לא יכולה לשבת הרבה זמן". עוד ציינה כי: "היו ימים שנעדרתי מהעבודה בשל כאבים בידיים, לפעמים בראש בגלל הראיה..זה משולם לי כמחלה. חזרתי לעבודה לאחר 10 ימים. שולם לי שכר מלא בתקופה שנעדרתי. קיבלתי מכתב שברגע שההתנהלות עם הנתבעת תסתיים, התחייבתי להחזיר את הסכום...התבקשתי כבר מספר פעמים על ידי המעביד להחזיר את הסכומים. בעל פה פנו אלי, מנהל החשבונות, טוביה, פנה אלי 3 פעמים מאז התאונה...פניתי למעביד וסיפרתי שהעניין נמשך עם חברת הביטוח ועדיין לא קיבלתי את הכסף. הוא אמר שלא יפנה אלי יותר עד שאקבל את הכסף. אני מציינת שמדובר במשרד שבו בעלי המשרד הם מבוגרים, ונראה שאם אצטרך לחפש עבודה, לא תהיה לי את הקלות והנוחות כמו שיש לי כאן. לפני התאונה הייתי עושה אפילו 8 שעות נוספות". כיום, ציינה, היא עושה שעות נוספות :"לפי הצורך ולא תמיד". היא ציינה כי מעסיקיה מרוצים מעבודתה והיא קיבלה תוספת שכר "כמו כולם".

התובעת הציגה מכתב מיום 18.4.07 ממעסיקיה של התובעת, אשר נרשם לבקשתה, בו נרשם כי:"א. במשכורת חודש פברואר 2007 שולמה לך משכורת מלאה והיא כוללת 1/2 משכורת בסך 4359 ₪ + תוספות סוציאליות שלא הגיעה לך וזאת בגין הרשום בנדון. עם קבלת הכספים מחברת הביטוח את מתבקשת להעביר למשרדנו את המגיע לנו. ב. ביום 22.2.07 נעדרת מהעבודה עפ"י דברייך בגלל תאונת דרכים שהייתה לך. לפיכך קוזז ממשכורתך בחודש 2/07 בסך 497 ₪". הנתבעת הציגה מכתב נוסף ממעסיקיה של התובעת מיום 13.11.08, אשר נרשם לבקשת הנתבעת, בו נרשם כי התובעת עובדת כהנדסאית 6 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, החל משנת 1995. משכורתה החודשית היא 9358 ₪. התובעת חזרה לעבודתה לאחר התאונה ביום 18.2.07. היא חזרה להיקף עבודה רגיל. שולם לה תשלום במסגרת משכורתה עבור ימי ההיעדרות כמקדמה בלבד, "עד שתקבל החזרים מחברת הביטוח ואז תחזיר למשרדנו את מלוא התשלום".

הוצגו תלושי שכר לחודשים נובמבר 2006 ועד ספטמבר 2007. מתלוש השכר של דצמבר 2006 עולה כי שכרה השנתי ברוטו של התובעת עמד על 115,062 ₪. בחודש ינואר 2007 עמד השכר ברוטו על 8896 ₪. הממוצע החודשי ברוטו ל – 13 חודשים אלו עומד על 9535 ₪. סכום זה משוערך להיום עומד על 11,120 ₪ ובניכוי מס – 10,300 ₪. מתלושי השכר שהוצגו עולה, כי לאחר התאונה לא חלה ירידה בשכר התובעת אלא להפך, השכר השביח, כאשר ניתן לראות כי התובעת המשיכה לבצע שעות נוספות לאחר התאונה בהיקף דומה לזה שבוצע עובר לתאונה. יצוין, כי במהלך ישיבת ההוכחות התבקשה התובעת להגיש נתוני שכר נוספים לגבי השתכרותה עד היום. אלו לא הוגשו, וגם מכאן יש ללמוד כי לא נגרמה לתובעת ירידה בשכר עד היום.

התובעת טוענת בסיכומיה כי מאז התאונה היא אינה יכולה לעבוד שעות נוספות וכן כי נעדרה מעבודתה בגין התאונה. התובעת עותרת בסיכומיה לפיצוי בהתאם לסכום אותו היא מחויבת להשיב למעבידה. לגבי הפסדי שכר לעתיד – התובעת טוענת, בנוסף לטענה כי הפסיקה לעבוד שעות נוספות, כי מעסיקיה הם אנשים מבוגרים וכי סביר שהעסק ייסגר בעתיד הקרוב. נטען כי היא תתקשה למצוא מקום עבודה חילופי. הנתבעת טענה בתחשיב הנזק מטעמה כי המעביד מהווה מיטיב בעל זכות תביעה עצמאית ואין לפצות התובעת בגין סכומים ששולמו לה על ידי המעביד. עוד נטען, כי לא נגרמו לתובעת הפסדי שכר מאז ששבה לעבודתה לאחר תקופת אי הכושר. לגבי הפסדי השכר לעתיד, טענה הנתבעת, כי לתובעת לא נגרמו הפסדי שכר עד היום ולכן יש להעריך את הפסדיה לעתיד בסכום גלובלי. לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים אני סבורה כי התובעת לא הוכיחה כי נגרמו לה הפסדי שכר עד כה מעבר להפסד בתקופת אי הכושר, מיום התאונה עד ליום 18.2.07, תקופה בגינה קיבלה תשלום, אותו היא אמורה להשיב למעבידה. בהתאם לתלושי השכר שהוצגו לא חלה ירידה בשכר, וגם לא בשעות הנוספות המבוצעות לאחר התאונה. בהתאם למכתב המעביד, אשר גם הנתבעת עצמה הגישה כראיה מטעמה, מחויבת התובעת להשיב למעבידה שכר של מחצית חודש פברואר 2007 בתוספת יום נוסף ( 22.2.07 ) שקוזז בגין היעדרותה. סכום הפיצוי המשוערך בגין מחצית החודש יעמוד על 5150 ₪. בגין יום נוסף – סכום משוערך של 589 ₪. סך הפיצוי לעבר יעמוד על 5739 ₪. לסכום זה תתווסף ריבית כחוק. מובהר לתובעת כי עליה להשיב סכום זה למעבידה. באשר להפסדי שכר בעתיד, גם אם עד היום לא חלה ירידה בשכר התובעת, הרי שאין להתעלם מפגיעתה ונכותה ומהאפשרות שתיפלט לשוק העבודה, כאשר יש לזכור כי היא כיום כבת 57, מה שעשוי עוד יותר להקשות עליה להשתלב בעבודה אחרת. בנסיבות אלו, חישוב אקטוארי של הפסדי העתיד אינו מתאים והערכת הפיצוי תהא בסכום גלובלי. אני מעמידה את סכום הפיצוי לעתיד על סכום של 62,000 ₪, נכון להיום.

התובעת עותרת עוד לפיצוי בגין עזרת צד שלישי, הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות, לעבר ולעתיד. לא צורפו קבלות לגבי הוצאות עד היום. הנתבעת בתחשיב הנזק מטעמה טעמה כי לתובעת לא נגרמו הוצאות עד כה ואין מקום לפיצוי. נוכח נכותה של התובעת ובנסיבות העניין, אני מעמידה סכום ההוצאות בגין עזרת צד שלישי, נסיעות והוצאות רפואיות, לעבר ולעתיד, על סכום כולל של 20,000 ₪ נכון להיום, כולל ריבית.

בגין כאב וסבל, בהתאם לגילה ולנכות הרפואית שנקבעה לה, זכאית התובעת לפיצוי בסך 15,000 ₪, נכון להיום, כולל ריבית.

לסכום הפיצויים יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ואגרת בית המשפט. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעת ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ב, 05 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: